בכל חודש אני משתפת במחשבות, עדכונים וטיפים הקשורים בציור ואמנות. פתאום הבנתי שאיכשהו, אני בקושי מדברת על עצמי - אבל באמת! על הדרך שעברתי, מערכת היחסים שלי עם ציור ובאילו צמתים הייתי צריכה להתלבט כדי להגיע לנקודה שבה אני מתפרנסת ממנו. יש המון ציירים וציירות ששואלים אותי על זה ובאמת לקח לי זמן לגבש את הטקסט שלפניכם, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
כבר כילדה הייתי מציירת. אני זוכרת יום אחד שחזרתי מהגן עם ציור חדש, שאמא שלי התפעלה ממנו כל כך ותלתה אותו על המקרר. אני הרשיתי לעצמי לחתום עליו "טל ואן גוך", (כן, כבר בגן ידעתי מי הוא!).
בכל מקום שבו הייתי, ציירתי; בגן, בבית הספר, בתיכון, בתואר. תמיד קיבלתי חיזוקים ומחמאות. כולם ראו אותי מציירת כל הזמן ולשמחתי הרבה, כולם אהבו את מה שראו.
גם החלומות שלי היו קשורים בציור. רציתי להיות אנימטורית, כי אהבתי ציור וגם סרטים מצוירים. מצד שני, רציתי גם להיות ארכיאולוגית שמתמחה במצריים העתיקה (אגיפטולוגית). היה, ועדיין יש לי, דמיון מפותח שליווה אותי כשהייתי כותבת סיפורים, ממציאה משחקים וכמובן, מציירת.
בחטיבת הביניים, כשהתחלתי להתבגר ויחד איתי גם הציור, למדתי בעצמי איך להעתיק תמונות מעיתונים. רציתי ללמוד את "החוקים" בציור פורטרט מקצועי, לצייר נופים, חיות, סצנות - ובעיקר, שהכל יהיה כמה שיותר מדוייק למציאות, כי זה מה שחשבתי שמגדיר אמנות מוצלחת. היום אגב, אני חושבת קצת אחרת. תוכלו לקרוא על כך עוד כאן.
אין ספק, ציור יכול להיות מתסכל לפעמים, אבל אני מאמינה שכל עוד ברור לי מה אני יודעת ומסוגלת, גם אם ציור, שניים או שלושה לא "טובים", אני אמשיך לזכור למה אני עושה את זה. זה לא המשוב מהסביבה או רצון להפוך לציירת מפורסמת. מאז ומתמיד ציירתי מתוך אהבה והנאה טהורות וברגע שאותו "למה" ברור ומובן, הבסיס בטוח ויציב.
אני מרגישה את הצבעים שאני מציירת
יש לי תופעה של ערבוב חושים - סינסתזיה. כתבתי על זה לעומק כאן אם תרצו לקרוא עוד, אבל בגדול; מדובר בתופעה נדירה שחווה רק 4% מהאוכלוסייה. עבורנו, לכל אות, מספר, חודש, עיר, מדינה ובעצם כל אלמנט שקיים - יש צבע. הסינסתזיה מאוד נוכחת באמנות שלי, שעוסקת בצבעים שאני לא רק רואה, אלא ממש חווה ומרגישה. לכל צבע ומשיכת מכחול יש משמעות עמוקה עבורי.
אמנות זה לא מקצוע?
לאחר הצבא, המשך המסלול הטבעי שלי היה ללכת ללמוד אמנות. אבל קולות נודניקים בראש סיפרו לי שוב ושוב שאין יציבות ופרנסה באמנות. אז "הלכתי על בטוח" ולמדתי ניהול. הבאתי כישורים כמו ניהול פרויקטים וזמן, ביצוע משימות וכדומה. זה לא היה החלום שלי, ובכל זאת נעזרתי במה שלמדתי כדי לנהל את העסק האמנותי שלי, התשוקה האמיתית שלי - כל כישרון הוא חשוב ובעל ערך, גם אם לפעמים נראה שלא.
בגיל 24 - עדיין בשיא התואר, יצאתי לחופשת לידה מהעבודה המשרדית, וללא מחשבה ותכנון (והתעלמות מוחלטת מהעקרונות שלמדתי באותה תקופה בתואר), פתחתי את העסק שלי. חשבתי במובן מאוד צר על מה היו רוצים לקנות ממני ופחות על מה שאני רוצה ליצור. באופן לא מפתיע, לא מכרתי הרבה ובעיקר מצאתי את עצמי נשחקת. איך אפשר שלא כשמנסים לקלוע לטעם של לקוח דמיוני במקום להיות הכי נאמנה לעצמי? כעבור שנה, העסק נסגר, אבל זה לא פגע בהבנה שלי שאני ציירת מוכשרת בעיניי עצמי. חזרתי לעבודות הניהול ואחרי התואר הראשון, למדתי גם תואר שני אבל כל זה לא הרחיק אותי מהתשוקה שלי לאמנות ולציור, וכל הזמן הזה המשכתי לצייר כתחביב.
בסוף התואר השני, עבדתי באוניברסיטה כעוזרת הוראה ועוזרת מחקר. בהמשך, הפכתי למנהלת מעבדת מחקר. יש שיאמרו שקיימת סתירה בין ההומניות שבציור והריאליות שבמחקר, אבל אם תשאלו אותי; יש בין שני העולמות האלו קווי דמיון, בעיקר ההתבססות של שניהם על חקירה ועל סקרנות אינסופית.
הרגע בו אמרתי "כן" לעצמי והגשמתי את החלום
מאוחר יותר הגיעה הקורונה וחלפה באותה מהירות ובמקביל, עברתי תקופה קשה בחיי האישיים. ובתוך כל הכאב והטלטלה שאני והעולם עברנו, החלטתי להגיד לעצמי "כן" אחת ולתמיד. החשש שליווה אותי מאז אותו עסק שפתחתי וסגרתי, העלה את המחשבה לפנות לכיוון של טיפול באמנות, שהרגיש לי כמו מקצוע בטוח שמשלב בתוכו אמנות. בדקתי מוסדות לימוד שונים, אפילו דיברתי עם מטפלת באמנות כדי להבין את המקצוע יותר. בסופו של דבר, הסתבר לי שזה לא מה שאני מחפשת.
כאן התכנסתי עם עצמי. מה באמת מרגש אותי? מה מניע אותי לחפש איפה ומה ללמוד ואיך להתפתח? מה אני בתכלס, אבל באמת, מכל הלב, רוצה? התשובה הייתה, שאני פשוט רוצה לצייר. נרשמתי לקורס בבצלאל. כשישבתי שם, הרגשתי כאילו חלום שהעלה אבק בפינה חשוכה בלב שלי, מתגשם.
סוף סוף, עשיתי את מה שהכי רציתי. ציירתי. בהדרכת צייר מקצועי, פיתחתי וליטשתי את הסגנון האישי שלי. המעמד הזה גרם לי להבין שכל הזמן חיפשתי את ההרגשה שהייתה לי כשציירתי בילדותי. פשוט, כיף טהור.
את הכיף הטהור הזה, רציתי ביום יום שלי. אז פעלתי והגשמתי את החלום: פניתי לייעוץ עסקי עם ארינה אלבו שהבינה ללבי ועזרה לי להקים עסק בדיוק כמו שדמיינתי אותו, בלי פשרות. את העסק שלי אני מנהלת בעזרת יכולות הניהול שיש לי ושרכשתי, (ראיתם פעם ציירת שנעזרת במינימום 3 טבלאות אקסל ביומיום שלה לצורך ניהול וסדר?), ממשיכה ללמוד ולצייר בסביבה מפרה, מציירת מה שמתחשק לי, איך שמתחשק לי, ובכיף.
ובנימה אישית
אם את או אתה, שקוראים את המילים האלו בזמן שהאצבעות מתגעגעות למכחול, לעפרון, לפחם, והמוח קודח ברעיונות על ציורים חדשים. ששומעים את הקריאה אבל שומרים מרחק ממנה בגלל אותם קולות בראש ומבחוץ, דעו שזה אפשרי. לפעמים צריך לעבור כברת דרך לפני שמגיעים אל היעד, אבל כל צומת וכל פנייה חדה - הם חלק מהמסע שיביא אתכם אל המקום הנכון ביותר עבורכם, באופן שהכי נכון לכם.
מזמינה אתכם להשאיר לי שאלות בתגובות, אשמח לייעץ ולעזור גם לכם לראות שאפשר לעסוק במה שעושה לנו טוב. בהצלחה!
Comments